הקסם הישראלי

בכל שנה, ככל שהפופולריות של שן יון הולכת וגדלה, קבוצות צופים חדשות רבות חוות לראשונה את המופע שלנו. וככל שסיבוב ההופעות הולך ומתרחב, האמנים הוותיקים שלנו, שכבר סיירו בעולם במשך מספר עונות, עדיין זוכים להגיע למקומות חדשים ולהופיע בהם.

השנה, "להקת שן יון ניו יורק" הוסיפה תחנות חדשות רבות למסע ההופעות שלנו, כולל רומא. חזרנו גם לברלין וללונדון חזקים מתמיד – הופענו לראשונה בבית האופרה היוקרתי "דויטשה אופר ברלין" ובתיאטרון דומיניון שבלונדון. בתיאטרון דומיניון שברנו שיא בהשלמת 14 מופעים בתוך עשרה ימים רצופים, וכולם בפני אולמות מלאים. ומה שמיוחד אפילו יותר בעונת 2018 הוא הביקור הראשון של שן יון במדינה המזרח תיכונית... תופים, בבקשה... ישראל!

בחודש מארס השנה, שן יון הופיע לראשונה בתל אביב. כבר לפני היציאה למסע כולם היו נרגשים מאוד. מלבד העובדה הברורה שהיינו בני מזל לבקר במדינה המיוחדת הזו, שמענו גם שהקהל שלנו בישראל חיכה במשך שנים להגעתו של שן יון. נראה שכל הכרטיסים נמכרו מראש, שבועות לפני המופעים; מופע רביעי התווסף ברגע האחרון כדי לעמוד בדרישות הקהל, וגם כרטיסים אלה נחטפו בתוך ימים ספורים.

בערב הראשון שלנו בתל אביב, הזמינו אותנו המארחים המקומיים לארוחת ערב מפוארת, וכך רבים מאתנו זכו לטעימה ראשונה ממטעמי המטבח הישראלי. המארחים אפילו הסבירו לחלקנו – אלו שמרחו בשמחה את החומוס הטעים על הפיתות: "למעשה זאת לא הדרך הנכונה לאכול את זה. אתם אמורים לחתוך חתיכה מהפיתה ולהיעזר בה כדי 'לנגב' כמות נדיבה של חומוס". באותו ערב מילאנו את עצמנו בפלאפל, בעלי גפן ממולאים, בבשר כבש, באורז מתובל ובמעדנים טעימים רבים נוספים, ולבסוף גם בכוס של קפה חזק או של תה עם נענע.

ביום המחרת יצאנו לסייר בעיר העתיקה בירושלים. התחלנו בהיכל בו נערכה "הסעודה האחרונה", ובהמשך סיירנו ברחובות המעוקלים, ביקרנו בכנסיית הקבר, ולבסוף גם בכותל המערבי.

הייתי מהופנטת מההיסטוריה שגילמו האתרים האלו, וחשתי אהדה רבה לתושבים המקומיים על הכבוד שהם מפגינים כלפי השמימי וכלפי הרוחני. לאחר שביקרנו באתרים הדתיים האלו, אספתי מספר חברות ואת שאר הזמן בילינו בשוטטות בסמטאות הישנות, תוך התבוננות בצעיפי קשמיר ומשי ושתיית מיץ רימונים טרי.

הצגנו בהצלחה ארבעה מופעים בבית האופרה - המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. והנה משהו מעניין שקרה לי ביום השני: בשעה שהתאמנתי לקראת המופע, שמעתי שוב ושוב צליל של תוף טימפני נוסף חוזר כהד על שלי. מתוך סקרנות, החלטתי לחפש את הנגן המסתורי הנוסף, עד שנתקלתי בנגן הטימפני של תזמורת האופרה (מתברר שהוא התאמן בדיוק על אותם קטעים תזמורתיים שעליהם אני התאמנתי). בתור מוסיקאית, תמיד מרגש לפגוש מוסיקאים אחרים שמנגנים על אותו כלי נגינה כמו שלך. לאחר שפטפטנו קצת ושיתפנו חוויות, ידידי החדש, המתופף, השתוקק לראות את המופע שלנו. למרבה המזל, הוא הצליח להשיג כרטיס. כשפגשתי אותו שוב לאחר המופע, הוא בירך אותנו. הוא התרשם ממה שראה, ואמר שהוא הוקסם במיוחד מהאר-הו בעל שני המיתרים.

לאחר שהשלמנו את ארבעת המופעים, בילינו בישראל יום חופשה נוסף לפני שטסנו חזרה לאירופה כדי להמשיך את סיבוב ההופעות. באותו יום אחרון, לקחו אותנו לטיול במקום הנמוך ביותר בכדור הארץ – ים המלח. חבריי ואני צפנו לנו במשך כשעה הגונה על פני המים המלוחים, ומרחנו על עצמנו בוץ עשיר במינרלים כדי להתנסות בחוויית ספא ייחודית. אזהרה: אל תיתנו למים של ים המלח להיכנס לכם לעיניים. אין דבר יותר צורב מזה! לאחר מכן, תדלקנו עם אוכל טוב נוסף ברחובות יפו, והמשכנו לספוג פנימה את הנופים היפהפיים של ישראל. כשהגיע לבסוף הזמן לעזוב, רבים מאתנו הצטערו להיפרד לשלום מהמארחים המדהימים שלנו, שלאורך כל הביקור עשו מעל ומעבר כדי לוודא שנוח לנו ושאנחנו בטוחים.

הייתה זו חוויה מיוחדת במינה להיות חלק מהלהקה של שן יון שהופיעה בפעם הראשונה בישראל. והידיעה שהמופע שלנו מביא השראה ואושר לקהלים רבים ומגוונים כל כך ברחבי העולם, נותנת לי תמיד מוטיבציה לעשות את הטוב ביותר ולהוקיר כל הופעה שלנו.

מקווה לראותכם באחת ההופעות הקרובות שלנו באירופה!