ריקוד סיני אתני וריקוד סיני עממי מול ריקוד סיני קלאסי

סימן ההיכר של מופע "שן יון" הוא ריקוד סיני קלאסי. אך בנוסף, בכל עונה יש לנו גם קטעים המציגים סגנונות ריקוד סיניים אתניים וסיניים עממיים. הם קורנים באנרגיה ונוטים להיות בעלי קצב קליט, תלבושות מרהיבות ואביזרי במה משעשעים. אך האם אתם יודעים מהם ההבדלים האמיתיים בין צורות ריקוד אלו לבין הריקוד הסיני הקלאסי?

ריקוד אתני

בסין יש 56 קבוצות אתניות המוכרות רשמית, ביניהן מונגולים, טיבטים, מנצ'ורים, יִי, המונג ודָאי. כמה מהן ניתן לחלק אפילו לתת קטגוריות נוספות.ִ קבוצת יי לדוגמה, מורכבת מקבוצות משנה שמדברות בשש שפות שכה שונות זו מזו עד שדובריה של שפה אחת אינם מסוגלים להבין את האחרות.

מערבות הצפון לצמחיה הסובטרופית שבדרום, מאזורי החוף שבמזרח ועד למדבריות המערב, הקבוצות האתניות השונות ניהלו סגנונות חיים השונים מאוד אלו מאלו. לרבות מהן יש אלפי שנות מורשת הכוללת מסורות אמנותיות כמו ריקוד.

ריקודים אתניים מושרשים בחיי היום יום, בחגיגות העונתיות ובטקסים הפולחניים. התנועות שלהם מגלמות את האסתטיקה ואת הערכים שהקבוצות מוקירות.

ניקח למשל את הריקוד האתני המונגולי. סגנונו מתאר את חיי הרועים הנוודים שנהגו לכנות את הערבות הפתוחות "בית". במקרים רבים התנועות מחקות את תנועות הרכיבה על סוס, תנועות החליבה של חיות המשק ותנועות הצייד, כמו גם את תנועותיהם של נשרים מלכותיים המרקיעים מעלה. כלי שולחן – מקלות אכילה, ספלים וקערות – הם אביזרי במה נפוצים כיוון שבמהלך החגיגות המסורתיות, המונגולים היו תופסים את הכלים ורוקדים להנאתם, פעמים רבות כביטוי להכנסת אורחים. הריקוד המונגולי מתאפיין בעוצמה ובגאווה, והתנועות שלו נמרצות ושלוחות רסן.

ריקוד עממי

ריקודים סיניים עממיים מגיעים ממסורות הנפוצות בקרב הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בסין - ה"האן". סגנונות שונים של ריקודים עממים קשורים למסורות של אנשי האן החיים באזורים השונים.

מבחינה היסטורית, ריקודים עממיים הוצגו פעמים רבות כחלק מחגיגות הקציר. אלמנטים רבים בריקוד באים מחיי הכפר ומעבודת האדמה, כמו למשל "מפשיל שרווליך" (וואן שִיוּ), "ארנב במאורה" (טוּ אֵר שוּאן וואו), "צעדי חפירה" (ווָא בּוּ), ו"זריית זרעים" (דיֵה זי אֵר). אביזרים נפוצים כוללים מטפחות, סרטים, מניפות ותופים מכל הגדלים.

ריקודים אתניים וריקודים עממיים לא הומצאו להופעות תיאטרליות מקצועיות, אלא שהם עתיקי יומין ובעלי סגנונות שאינם שיטתיים, והם הועברו מדור לדור. במופע "שן יון" הם מגוונים את החוויה התרבותית.

ריקוד סיני קלאסי

ריקוד סיני קלאסי הוא אחת מצורות הריקוד המקיפות והאקספרסיביות ביותר בעולם. הוא חוצה גבולות, ואף הבדלים אתניים. הוא כולל הכשרה שיטתית ביסודות המחול כמו גם קשת רחבה של תנועות טכניות מורכבות.

ריקוד סיני קלאסי זוקק והועשר במשך אלפי שנים. הוא הוצג לראשונה בחצר הקיסרית, ומשם התפשט לציבור הרחב. במשך שלבי ההתפתחות הראשונים שלו, הריקוד הסיני הקלאסי הושפע עמוקות מאומנויות הלחימה הסיניות ומהאופרה. הטרמינולוגיה של פוזיציות ותנועות טכניות רבות חושפת את מקורן באמנויות הלחימה, למשל, "יד חרב" (ג'יאָן ג'י), "עמדת קשת וחץ" (גונג ג'יאָן בּוּ), "עמדת פרש" (מאָ בּוּ) ו"גלגל רוח ואש" (פֶנג הוּאוֹ לוּן).

הדרישות ממבצעים מקצוענים הן קפדניות וכוללות גמישות ברמה גבוהה, חוזק ושליטה בסחרורים, בטכניקות אקרובטיות ובתמרוני קפיצות.

מצד שני, סגנונות ריקוד אתניים ועממיים רבים דורשים מיומנויות מתקדמות עם אביזרים ספציפיים. למשל סחרור וסיבוב מטפחות בריקוד עממי או איזון של ערמת קערות על הראש בריקוד המונגולי, כמו גם מומחיות מסוגננת, למשל ב"שלושה סיבובים", ההכרחית לפוזיציות של הריקוד האתני של בני דָאי.

מלוא המכלול

ריקודים אתניים ועממיים מקושרים פעמים רבות לחגיגות בטבע ונוטים להיות שמחים - הם משעשעים וקצביים. הריקוד הסיני הקלאסי, בהשוואה, מגוון יותר, מביע קשת של רגשות ומתאר דמויות ספציפיות ועלילות מורכבות. כשהוא מתאר אגדות מהשושלות השונות, ריקוד סיני קלאסי גם מעביר את עומק ערכי המוסר ואת המשמעות הפנימית המוטמעת בהם, והוא מעורר לחיים את עומקה המדהים של הציוויליזציה בת חמשת אלפי השנים.

באמצעות מיזוגם של ריקודים אתניים וריקודים עממיים לצד הצורה הקלאסית והריקודים המבוססים על סיפורים, המופע יכול להציג היקף נרחב של התרבות הסינית המסורתית.

כדי לגלות עוד על מגוון המסורות העממיות והאתניות של סין, ראו את הקישורים המופיעים מטה.