הסיקור של ניו יורק טיימס על שן יון מוטה ושופע באי דיוקים

לפרסום מיידי

17.11.2024

בלהקת אמנויות הבמה שן יון, ובבתי הספר פיי טיאן בהם רבים מהאמנים שלנו מקבלים את הכשרתם, אנחנו מאמינים בעבודה קשה. אנחנו גם מאמינים במסורת, ויש לנו האמונה הרוחנית שלנו. אבל אנחנו גם מאמינים בחשיבות של יחס מכבד ואכפתי לאמנים שלנו, ומספקים להם כלים לפיתוח חוסן אישי, מצוינות אמנותית ויכולת לנהל חיים של הגשמה.

אבל מאמר שפורסם לאחרונה בניו יורק טיימס, מעוות באופן בוטה את הפרקטיקות הנהוגות בארגון שלנו ואת התרבות המאפיינת אותו, בניסיון ליצור תמונה כוזבת לפיה הלהקה שלנו "מסתמכת על קטינים ועל בני נוער". טענות אלו סותרות לחלוטין את העובדות והן מבוססות על דיווחים אישיים של קומץ אמנים ממורמרים שפרשו מהלהקה, דיווחים שאינם מספיקים כדי לבסס טענות רחבות כאלו בהיקפן.

הנה העובדות:

1. בממוצע, 85% מחברי הלהקות המופיעות של שן יון הם מבוגרים, כאשר שאר המקומות פתוחים לצעירים מוכשרים. מעבר לכך, תלמידים מופיעים עם שן יון כחלק מתוכנית לימודים המאושרת על ידי משרד החינוך של מדינת ניו יורק.

2. הניו יורק טיימס שילב במאמרו מונחים שאינם מדויקים ואף עירב דוגמאות מקטגוריות שונות של עבודת ילדים, מבצעים "צעירים" ואנשי צוות מבוגרים, בניסיון גלוי לחזק את הנרטיב של העיתון, המתמקד בהפרות לכאורה של חוקי עבודת ילדים. לדוגמה, הראיה העיקרית ליום עבודה ארוך לכאורה לקוחה מהצהרתו של חבר להקה מבוגר, אף על-פי שזה לא הובהר לקוראים.

3. העיתון משתמש בדוגמאות קיצוניות ונדירות של שעות ממושכות ולוחות זמנים מפרכים, ורומז שזוהי למעשה השגרה בלהקה.

4. הניו יורק טיימס מצטט "מכתב העסקה" ומציג אותו כדוגמה לשכר נמוך. אך הם "שוכחים" לציין שהמכתב אינו נוגע כלל להסדר העסקה סטנדרטי, אלא למסלול אופציונלי של תכנית הכשרה של סטודנט, שאינו מחויב לדרישות שכר מינימום. הדבר הובהר לעיתונאים וכתוב בבירור במכתב עצמו.

5. כמקור המידע העיקרי למאמריו, הניו יורק טיימס ממשיך להשתמש באנשים המוכרים בקשרים שלהם עם המשטר הסיני, והוא ממשיך להעלים את המידע הזה מהקוראים.

הנה דברים נוספים שהניו יורק טיימס אינו מבהיר לקוראיו:

שני בתי הספר של "פיי טיאן", בהם רבים ממבצעי שן יון התאמנו והוכשרו, ושמהם נבחרים כמה מהתלמידים המשתתפים בהופעות, הם מוסדות מאושרים המציעים השכלה סטנדרטית. האקדמיה לאמנויות של פיי טיאן היא בעלת זיכיון ממשלתי מלא מהגוף המפקח על ההשכלה הגבוהה במדינת ניו יורק, "מועצת העוצרים", וממשרד החינוך במדינה, והיא רשומה במשרד החינוך של ניו יורק.

מכללת פיי טיאן מוסמכת על ידי רשות הפיקוח על ההשכלה גבוהה של ניו אינגלנד – אותו גוף המסמיך גם את האוניברסיטאות הרווארד וייל וגם אוניברסיטאות יוקרתיות רבות אחרות. שני בתי הספר של פיי טיאן פועלים על פי לוח שנה הפוך, המאפשר לתלמידים להשלים את כל הדרישות האקדמיות, תוך מתן גמישות המאפשרת להם להופיע בחורף.

כל התלמידים לומדים עם מלגה מלאה הכוללת לינה השוות ערך לכ-50,000 דולר לשנה. במהלך סיור ההופעות כל ההוצאות מכוסות, כולל לינה בבתי מלון איכותיים, ארוחות ואפילו רוב פעילויות הפנאי. עבור אמנים צעירים השואפים להגיע לסטנדרטים ברמה עולמית ולהיות חלק מקהילה משמעותית ובעלת אמונה, השתתפות בסיור ההופעות העולמי של שן יון היא הזדמנות של פעם בחיים.

צורת האמנות העיקרית של שן יון, ריקוד סיני קלאסי, מתאימה יותר לאנשים צעירים. הסטנדרטים שלו – לצורה, לגמישות, לזינוקים, להיפוכים ולטכניקות מיוחדות אחרות – הן מיומנויות מדויקות וקשות יותר בהשוואה לצורות ריקוד רבות אחרות, מה שמוביל לדמיון הרב בין ריקוד סיני קלאסי לבין התעמלות או ענפי עילית אחרים, במובן של רמת האתלטיות הנדרשת. ובדומה להתעמלות (בה הגיל הממוצע של מדליסטיות זהב אולימפיות, למשל, הוא 18), שנות השיא של רקדנים סיניים קלאסיים הן אמצע שנות העשרה ועד לתחילת שנות ה-20 שלהם. מסיבה זו שן יון מציע לתלמידים יוצאי דופן הזדמנות לסייר עם הלהקה, כחלק ממערך ההכשרה שלהם.

שן יון ובתי הספר של פיי טיאן נוסדו על ידי אנשים שמתרגלים את האמונה בפאלון גונג, והקהילה שלנו היא קהילה דתית. זה משפיע על האופן בו אנחנו לומדים, עובדים וחיים. הפילוסופיה החינוכית של בתי הספר מושרשת במסורת, ומרכיב עיקרי בה הוא האמונה בערך של עבודה קשה ופיתוח החוסן האישי. תלמידים שמצטרפים לפיי טיאן בוחרים לאמץ רעיונות אלו, בתמיכה מלאה של הוריהם. יתר על כן, ערך זה הוא לעתים קרובות הדבר שהם הכי מעריכים במסעות הפיי טיאן שלהם. וזו הסיבה שרבים בוחרים להירשם לבית הספר – בשל ההבטחה שהוא טומן בחובו לעיצוב ולחישול האופי. מובן שיש אנשים שעוזבים כשהם מגלים שזה לא מתאים להם, אבל רובם המכריע של התלמידים יספרו שפיי טיאן הוא עבורם חלום שהתגשם, ושההורים שלהם נלהבים מהשינויים החיוביים שחלו בילדיהם.

הכתבות שפורסמו בניו יורק טיימס במהלך החודשים האחרונים הן בדיוק התקפה על האמונה שמניעה אותנו, ועל העבודה הקשה שמאפיינת את תרבות ההופעות שלנו. אנו מאמינים שההתקפות האלו מהוות השמצה ולשון הרע. מעבר לכך, דיווחים אלה ממשיכים מגמה שנמשכת כבר 25 שנה, בה הניו יורק טיימס מנציח בעקביות את תעמולת המק"ס לגבי פאלון גונג, כשהוא מתעלם מהפרות זכויות אדם נוראיות נגד הקבוצה (כולל ראיות רבות לפשעי קצירת איברים בכפייה), ובשנים האחרונות, העיתון הופך לעוין יותר ויותר, כשהוא מכוון-מטרה נגד ארגונים שנוסדו על ידי מתרגלי פאלון גונג, ובמיוחד נגד שן יון.

למעשה, המייסדים של שן יון הגיעו למדינה הזאת בלי כלום. הקמנו את להקת אמנויות הבמה הצומחת במהירות הגדולה ביותר בהיסטוריה האמריקנית, ועשינו זאת ללא כל סיוע מהממשלה או מתאגיד כלשהו. אנחנו סומכים רק על עצמנו. אנחנו מוקירים את המדינה הזו ואסירי תודה על החופש שהיא מעניקה, ואיננו רוצים דבר מלבד לתת בחזרה, ובגדול, לארה"ב ולעולם, באמצעות שיתוף תכנית איכותית המלאה בתקווה ובהשראה.

על אף היותנו יעד לדיכוי חוצה גבולות מצד המק"ס כבר במשך כמעט 20 שנה, ועל אף ההתקפות האלו מהניו יורק טיימס, נישאר איתנים במשימתנו: להציג את היופי, את ההוד ואת הרוחניות של התרבות הסינית בת 5,000 השנים.