המיאוּ, או המוֹנג, היא הקבוצה האתנית החמישית בגודלה בסין והיא גם אחת מהקדומות ביותר. לפני תקופת שושלת צ'ין, התגוררו בני המיאו בסמוך למשטחי המים המרכזיים של נהר היאנגצה. כיום ניתן למצוא את בני הקבוצה בעיקר במרכז ובדרום-מערב סין. במשך מאות שנים התפצלו בני המיאו ליותר ממאה קבוצות אתניות, שלכל אחת מהן מנהגים ייחודים, לבוש מסורתי וסגנון ריקוד ייחודי משלה. לדוגמה, בקרב בני המיאו קיימים יותר מעשרה סגנונות שונים של ריקודי תופים, כולל גם סגנון ריקוד שמבוצע במים.
תלבושות רקומות ותכשיטי כסף עשויים לפרטי פרטים הם מאפיינים בולטים בריקודים האתניים של בני ההמונג. בתרבות המיאו, קישוטי כסף לא רק מעידים על מעמד חברתי גבוה ומסמלים שפע ואושר, אלא מאמינים גם שיש בהם הכוח להדוף רוע.
נשות המיאו עוטפות את עצמן בכיסויי ראש מקושטים ובמחרוזות ובצמידים העשויים מכסף. הן מכוסות, מכף רגל ועד ראש, בפעמונים ובקמיעות המתנדנדים ומצלצלים אפילו עם התנועה הקלה ביותר. הרקדניות נעות לקצב התופים המלווים אותן, והקצב העוצמתי מעורר שמחה ומגביר את המהירות ואת הכוח של הריקוד. שילוב זה של תנועה ומנגינה הוא מסימני ההיכר של הריקודים העממיים של בני המיאו, וצלצול התכשיטים מעורר שמחה מדבקת.
המיאו מתייחסים לתכשיטים גדולים, כבדים ושופעים כאל ביטוי למעמד הכלכלי של השבט ולמידת הערכה כלפיו. לכן ריקודי המיאו כוללים תנועות המביאות את שפע התכשיטים לביטוי מירבי בצלצולים שלהם.
כמויות גדולות של פריטים עשויים כסף כבד עלולות להעמיס משקל עצום על האדם, וסגנונות הריקוד של המיאו הותאמו לכך. ירכיים וזרועות המתנועעות בחופשיות מצד לצד הן מוטיב שכיח, כמו גם תנועות המרימות קודם את חלקה העליון של הרגל בכדי להניע בעקבותיה גם את חלקה התחתון. תנועות שכיחות נוספות כוללות סיבובים, מחיאות כפיים, הצלבת הידיים וכפות הרגליים, נדנוד הראש והירכיים וקפיצות-בעיטה קטנות.
שילובי ריקוד טיפוסיים חוזרים לסירוגין על התנועות המרכזיות. תנועות ריקוד מהירות ונרחבות גורמות לחצאיות הקפלים להפרש במגוון צורות. כל קומבינציית ריקוד גדושה באנרגיה התוססת המאפיינת את ריקוד המיאו.
