מהם אותם חפצים דמויי מקלות שפקידי החצר הקיסרית אוחזים לעיתים בידיהם בריקודי שן יון? אלו הלוחות הקיסריים. לא שונים בהרבה מהטאבלטים של ימינו המשמשים בישיבות משרדיות. לוחות אלה שימשו לרישום הערות ותזכירים מהממונה – במקרה זה מהקיסר.
הלוחות הדקים האלו היו מוכרים בכינויים הוּ (Hu) ובדרך כלל הם הוחזקו בידיהם (לרוב בשתי הידיים) של פקידי החצר במהלך פגישותיהם עם הקיסר. אנשי החצר השתמשו בהם כדי לרשום ולתעד את הפקודות שקיבלו ממנו וכדי לרשום תזכירים.
הספר "הקלסיקה של הטקסים" מציג מפרט מדויק של ה-הוּ. החומר ממנו עשוי הלוח, בין אם אבן ירקן, שנהב או במבוק, שיקף את דרגתו של הפקיד שעשה בו שימוש. על הלוח היה להיות בדיוק באורך של שני רגל ושישה אינץ' (כ-61 ס"מ), וברוחב שלושה אינץ' (7.62 ס"מ). מדובר ביחידות מידה סיניות עתיקות, בהן "רגל" היא בקירוב 23 ס"מ, כ-7 ס"מ פחות מה"רגל" של ימינו.
צורת הלוח הייתה מלבנית, כאשר חלקו העליון היה רחב והתחתון צר, או שלחילופין, חלקו העליון היה מעוגל והחלק התחתון מלבני. גם הגוף של הלוח עצמו היה מעוגל מעט מלמעלה ועד למטה.
ימי ה-הוּ הגיעו לסיומם בתקופת שושלת צ'ינג (1911/12-1644), כשהקיסרים המנצ'ורים נטשו אותו.
עם זאת מורשתו ממשיכה, לא רק בריקודי שן יון, אלא גם בפולקלור הטאואיסטי, המספר על בני אלמוות הנושאים את ה-הוּ ככלי קסום.
