"כשאימפריה מפולגת כבר זמן רב, היא חייבת להתאחד; כשהיא מאוחדת זמן רב, היא חייבת להתפצל. כך היה מאז ומעולם" – שורות הפתיחה של "הרומנסה של שלוש הממלכות".
הקדמה
תחילת המאה ה-3 לספירה ושושלת האן המפוארת בדעיכתה. אלו שראו עצמם בתור שליטיה הבאים של סין הביאו את האימפריה אל סף מלחמה. סריסים בארמון קושרים קשר, שליטים נופלים וגיבורים כבירים נולדים מתוך קרבות אפיים. בני העם הסיני המייחלים לשלום, תוהים מה יעלה בגורלם בעוד המלחמה הסוערת פושטת ברחבי הארץ. נראה שהשושלת איבדה את "המנדט השמימי" – מה יקרה עכשיו?
זהו הרקע לקלאסיקה הספרותית "הרומנסה של שלוש הממלכות" (Romance of the Three Kingdoms), אחד מארבעת עמודי התווך של הספרות הסינית (השלושה האחרים הם "המסע למערב", "גדת המים" ו"חלום החדר האדום"). הסופר בן המאה ה-14, לוּאוֹ גואן-ג'ונג שואב מההיסטוריה ומהפולקור הסיניים כדי ליצור סיפור ססגוני המתאר את הסוגיות הפוליטיות והחברתיות של התקופה.
יתרה מזאת, נהוג להתייחס ליצירה כאל ספר הדרכה לאסטרטגיה צבאית, ויש המשווים אותה לספר "אמנות המלחמה" של סון דזה. הקוראים פוגשים לאורך הספר עשרות דמויות מפורסמות מההיסטוריה, ועדים לקרבות קטנים וגדולים. הרומנסה של שלוש הממלכות היא בלב ליבה של הזהות התרבותית של סין, ובמיוחד המושג "יי" (Yi), הנחשב בתרבות הסינית לדבק החיוני העומד בבסיסה של חברה הרמונית.
קטע הריקוד "לתפוס חיצים בעזרת סירות קש" מתוך מופע שן יון 2015, מתאר את אחד התכסיסים הצבאיים המבריקים ביותר המיושמים בסאגה היסטורית אדירה זו.
שלוש ממלכות במלחמה
בימים בהם בני אצולה וגנרלים נאבקים בניהם על השליטה בסין, מתגלים במהרה שלושה מנהיגים דגולים - ליו ביי (Liu Bei), צאו צאו (Cao Cao) וסון צ'יואן (Sun Quan) - אנשים בעלי אומץ, אופי מטיל אימה וכישרון לתחבולות, אשר להוטים לממש את שאיפותיהם. שלושתם שליטים של ממלכות שונות – שוּ (Shu), ווי (Wei) ו-ווּ (Wu) בהתאמה – וכל אחד מהם שואף לאחד את האימפריה תחת שלטונו, או כפי שהם מכנים זאת, לאחד את "כל אשר תחת השמים".
בעזרתם של המוחות המבריקים ביותר ושל הלבבות האמיצים ביותר באותם ימים, שלושתם עולים לשלטון ונאבקים זה בזה בקרבות עתירי גבורה על עתיד סין.
ממלכת שוּ
ליו ביי, ג'אנג פיי וגואן יו.
ציור מאת ג'ין-שיֵה ג'ונג (金协中)
המצביא ליו ביי ייסד את ממלכת שוּ. הוא טוען שהוא נצר לשושלת שליטי ההאן, ולפיכך הוא זכאי לתבוע את כס הקיסרות, להמשיך את מורשת ההאן ואולי אף לחדש את השושלת.
ליו מתואר בספר בתור המתמודד הלגיטימי והראוי ביותר. הוא בעל יכולת אינטלקטואלית גבוהה ולב נדיב אבל חסרים לו המשאבים והכוחות העומדים לרשות יריביו. אולם אופיו הנעלה פועל כמגנט המושך אליו כמה מהגיבורים הבלתי-נשכחים ביותר של הרומן – אסטרטגים מבריקים ולוחמים ללא דופי. יחד, הם מצליחים להקים מדינה משלהם.
באחת מהסצנות המפורסמות ביותר ברומנסה של שלוש הממלכות, "שבועת גן האפרסק", נכרתת ברית בין הגיבורים – ליו ביי והלוחמים ג'אנג פיי וגואן יוּ הופכים לחברים בלב ובנפש:
"איננו מבקשים להיוולד באותו יום", הם נשבעים, "אבל מבקשים אנו למות יחד באותה שנה, באותו חודש ובאותו יום".
הקשר בין השלושה יוצר מוטיב מרכזי חזק המתפתח לאורך הסיפור כולו. מאוחר יותר, השפעתו של ליו ביי גוברת במהרה לאחר שהוא משיג את עזרתם של חכם טאואיסטי ושל האסטרטג המיומן ג'וֹ-גה ליאנג. כמה מהסיפורים המופלאים ביותר ב"שלוש הממלכות", כמו למשל "לתפוס חיצים בעזרת סירות קש", מיוחסים למעשיו הנועזים של ג'וֹ-גה.
ממלכת ווי
ב"רומנסה של שלוש הממלכות", הגנרל השאפתן צאו צאו מתואר כיריבו הערמומי של ליו ביי. הנה דוגמה לדיאלוג בינו לבין השף הנאמן שלו:
צאו צאו: עליי לשאול ממך משהו. שף נאמן: בוודאי, מה זה? צאו צאו: את ראשך. שף נאמן: מה? צאו צאו: אל דאגה, אוודא שידאגו למשפחתך.
לצָאו צָאו צבא עצום ורוב תושבי הממלכה נאמנים לו. הוא גם משורר מוכשר וליצירותיו השפעה ניכרת על הסגנון הפיוטי הסיני.
לפרטים נוספים לגבי צאו צאו קראו את הבלוג שלנו (באנגלית) “China’s Greatest Goats”.
ממלכת ווּ
בינתיים, שבט סוּן שולט בחלקה הארי סין הדרומית. בגיל 18, לאחר שנרצח אחיו הגדול, סון צ'יואן בעל הזקן האדמוני עולה לשלטון. במהלך קרב מכריע - "קרב הצוקים האדומים", סון צ'יואן כורת ברית עם ליו ביי במטרה למנוע מצבאו של צאו צאו להתקדם לאורך נהר היאנגצה.
אך הברית ביניהם הייתה קצרת ימים, ושלוש הממלכות המשיכו לתמרן ולהתחרות זו בזו על עתידה של סין, המוכרת גם בכינויה "הממלכה המרכזית". אולם בסיפור מרתק זה, המלא בניצחונות ובהקרבות, כל אפיזודה חוזרת לעיקרון של יי (Yi).
משמעות הסימניה יי (Yi)
הסימניה הסינית יי (Yi, 義) מורכבת בחלקה העליון מהסימניה 羊 (כבשה) ובחלקה התחתון מהסימניה 我 (אני, עצמי). בתרבות הסינית, כבשים הן סמל לשגשוג, בשל טבען הנעים והצייתן. מקור הסימנייה "אני" (我) בכתובות עצמות הניחוש הקדומות, שם היא ייצגה כלי לחימה בעל שן חדה. יחד, פירושה המילולי של הסימנייה יי (義) הוא "אני כבשה". מבחינה סימבולית היא מרמזת על הקרבה למען הצדק.
את שמו הסיני של הרומן, "סאן גואו יאן יי" (San Guo Yan Yi, 三國演義), ניתן לתרגם גם כ"שלוש ממלכות מגלמות יי". התרגום המדויק ביותר ל"יִי" (המבוטא ee) הוא "יושר", "צדק" או "מחויבות". עם זאת, המושג למעשה רחב יותר כך שהוא כולל בתוכו גם כבוד, טוב לב, נאמנות, חוסר אנוכיות ואחווה.
"יי" מסביר את היחסים הראויים בין שליטים ונתינים, בין אבות ובנים, בעלים ונשותיהם, אחים, וחברים. בחברה הסינית המסורתית, כלל רווח היה שלא משנה מה יקרה, חייבים להקפיד על יי.
את ההתגלמות האולטימטיבית של יי ניתן אולי למצוא בדמותו של הגנרל גואן יו (Guan Yu), המוכר גם בשם גואן גונג. הדורות שאחריו הקימו לזכרו מקדשים וסגדו לו בתור "אל המלחמה". פעם אחת הוא הסכים לדו-קרב נגד יריב אכזר. תומכיו הגישו לו קערה של יין חם ומתובל, בשביל המזל, אבל גואן יו סרב לשתות ממנו, ואמר להם שיחזור בעוד רגע. דקות ספורות לאחר מכן הוא חזר ובאמתחתו ראשו של היריב, עוד בטרם הספיק היין להתקרר.
אולם לצד זקנו השופע, רוחו העשויה ללא חת, המגלמת את עקרון ה-יי, היא זו שהופכת אותו לבלתי נשכח. כאשר ניצב מול תבוסה, הלוחם העז שבעבר היה בלתי מנוצח, אמר את המשפט האלמותי:
"אם חומות העיר ייפלו, פירוש הדבר מוות, ותו לאו. ניתן לנתץ אבן ירקן, אבל לא ניתן לשנות את צבעה הלבן. ניתן לחרוך קנה במבוק, אבל לא ניתן להרוס את מפרקיו. הגוף אולי יושמד, אבל השם ימשיך לחיות בדורות הבאים".
במטרה להגן על משפחת אדונו ליו ביי, גואן יו אפשר לעצמו ליפול בשבי של אויבו האכזר צאו צאו. צאו צאו, שהעריץ מזה זמן רב את יכולותיו של גואן יו כלוחם, ניסה לפתות אותו לעבור לצד שלו באמצעות זהב, תארים נעלים וסוסים יקרים. אדם חלש יותר היה נכנע בקלות, אולם גואן יו ניצל את ההזדמנות הראשונה לברוח. הוא התייצב בדרכו מול סכנה עצומה והתגבר על פציעה כדי להשיב בבטחה לבן בריתו את בני משפחתו.
עם זאת, הוא מעולם לא שכח את הנדיבות שצאו צאו הפגין כלפיו, על אף שהיה אויבו. שנים רבות לאחר מכן, צאו צאו הובס ב"קרב הצוקים האדומים" ונמלט על חייו עם המעט שנשאר מצבאו. גואן יו נשלח כדי לחסל אותו סופית, והצליח לעצור אותו במעבר הרים צר. בעומדו מול גואן יו רב העצמה, לצאו צאו המותש לא היה שום סיכוי. גואן יו הניח לו ללכת.
גואן יו, שהרגיש קרוע מבפנים, בחר בגזר דין מוות כמעט ודאי בגין אי מילוי פקודות, ורק לא לבגוד בערך ה-יי בכך שיהרוג אדם שבעבר סייע לו בנדיבות. מובן שגואן יו לא הוצא להורג, משום שכפי שהתברר בהמשך, האסטרטג ג'ו-גה ליאנג שלח דווקא אותו להרוג את צאו צאו, בדיוק משום שהיה לו ברור שגואן יו לא יהיה מסוגל לעשות זאת. האסטרטג נהג כך משום שידע שסין זקוקה עדיין לצאו צאו כדי לשמור על איזון בין שלוש ממלכות שוות. אבל זה כבר סיפור אחר.
ואילו צאו צאו הידוע לשמצה, מהווה דוגמה למנהיג בעל תודעת יי עלובה. הוא מוכר בציטוט, "אני מעדיף לבגוד בעולם מאשר לאפשר לעולם לבגוד בי". הפילוסופיה האישית שלו נחשפת בסצנה בה הוא נרדף ומוצא מקלט אצל חבר מושבע של אביו. בשעה שהחבר מחוץ לבית, בסידורים, צאו צאו שומע במקרה את המשרתים משחיזים סכינים ומתכננים רצח. הפרנויה של צאו צאו מתעוררת והוא רוצח את כל בני המשפחה. אז הוא מגלה שהם רק תכננו לשחוט חזיר לקראת ארוחה חגיגית לכבודו. כאשר ידידו הוותיק, אדון הבית, חוזר, צאו צאו מבין שהוא יצטרך לשאת באחריות, אז הוא משתמש בתרגיל "תיזהר, מאחוריך!" ודוקר את המארח בגבו.
הסיפור נמשך
עם גיבורים הזורחים מרוב יי, ועם יריבים שחסר להם מאוד ממנו, הרומנסה של שלוש הממלכות, כמו גואן יו עצמו, משאירים לקח חשוב ביותר לדורות הבאים. לא רק שהייתה לרומנסה השפעה עמוקה על התרבות הסינית ועל החברה שלה, היא גם מציעה הצצה לעולם עתיק של יושר ושל אומץ מוסרי, כאשר הערך יי הוא הגורם המלכד שמחזיק את הכול יחד.
* * *
מחבר "שלוש הממלכות", לוּאוֹ גואן-ג'ונג, האמין שגורלה של כל אומה רשום בכוכבים, ושבני האדם מוגבלים מאוד ביכולתם להשפיע על השטף העצום של ההיסטוריה. עם זאת, הוא גם האמין שאם בני האדם ינהגו ביושר ובמוסריות, נוכל להגשים דברים אדירים, להביא תהילה לעצמנו ולבני משפחותינו, ולהשאיר אחרינו מורשת שתזהר למשך דורות.
