הרקדנית הראשית מישל ליאן גדלה בטייוואן כשהיא מרבה לצפות בשן יון. שאיפתה להיות רקדנית שן יון הייתה כה חזקה, שכל משפחתה עברה לניו יורק כדי שהיא תוכל ללמוד ריקוד סיני קלאסי באקדמית פיי טיאן לאמנויות, ומאוחר יותר גם במכללת פיי טיאן. החל מ-2013, היא הגשימה את חלום ילדותה לעלות על הבמה עם שן יון, ומאז היא אחת הכוכבות המובילות של הלהקה.
מישל ליאן
ואז, בגיל שש, ראיתי את שן יון בפעם הראשונה, ומשהו בי נדלק. חשבתי: "כך אוכל לעשות זאת. זו הדרך שלי להשמיע את קולי – באמצעות ריקוד". מאותו יום ואילך, התחלתי לאסוף מטבעות בשקיק קטן. רציתי לחסוך מספיק מטבעות כדי להגשים את החלום שלי: לקנות כרטיס טיסה לארה"ב ולהיבחן לאקדמית פיי טיאן לאמנויות, שהתלמידים שלה יכולים להופיע עם שן יון.
באחד הימים, אבי ראה את השקיק שלי. במקום סתם להיות משועשע מכך, הוא הפתיע אותי לגמרי – הוא החליט שכל המשפחה תעבור לארה"ב כדי שאוכל להגשים את החלום הזה. כשראיתי עד כמה הוריי האמינו בי, זה עזר לי להיות נחושה אפילו יותר. מאותו יום ואילך, ההצטרפות לפיי טיאן והרעיון של להפוך לחלק משן יון כבר לא היו רק חלום שלי – הם הפכו לדרך שלי לכבד את אהבתם של הורי ולהמשיך להגשים את המשימה שלהם.
לכן, כדי לרקוד אותו היטב, לא רק שעל הרקדן לאמן את הגוף, עליו גם להעשיר את ההבנה שלו על ההיסטוריה, הספרות, האסתטיקה, וחשוב מכל – על המוסריות. כמובן שצריך כוח וגמישות, אבל גם ענווה, סבלנות וידע. אני חושבת שהאיזון בין היכולת הפיזית לטיפוח הפנימי, הוא מה שהופך את הריקוד הסיני הקלאסי לעמוק במיוחד.
זה מעבר לטכניקות, מעבר לקווים מושלמים. זה קורה כשהגוף הוא ביטוי של משהו טהור יותר: אמת, חמלה, סובלנות. ובאותו רגע, גם הקהל מרגיש את זה. החיבור השקט הזה הוא הצורה הגבוהה ביותר של אמנות שאני יכולה לדמיין.
וגם הייתי גם אומרת לה ברצינות רבה: תאמני את הליבה שלך.
כן, הליבה הפיזית שלך. שרירי הבטן, הגב התחתון, השרירים המייצבים העמוקים. בלי ליבה חזקה, הקפיצות מאבדות גובה, הסיבובים מאבדים שיווי משקל, ואפילו הנשימה שלך אינה יכולה לזרום. אימון הליבה נותן הרגשה שהוא חוזר על עצמו ואינו זוהר, אבל הוא תומך בשקט בכל דבר, בדיוק כמו שהאופי מתפקד בחיים.
Shen Yun 2026 is coming together as we speak. Visit our ticketing page for the upcoming tour, starting this December.
