נאמר שלכל האנשים הסינים יש אב קדמון משותף: שואן-יואן הואנג-די, או "הקיסר הצהוב" - השליט הראשון של האזורים שהפכו מאוחר יותר לסין. שלטונו החל כשאיחד את השבטים של מישורי הנהר הצהוב תחת ממשל אחד, בשנת 2697 לפנה"ס.
לקיסר החדש היו ארבע פנים שאפשרו לו להתבונן על האדמות שתחת שליטתו בארבעה כיוונים שונים, ולכל מקום אליו הלך ליוותה אותו פמליה של בעלי חיים. בהיותו מטפח טאואיסטי, הוא ויתר על כס המלוכה לאחר שנים רבות, השאיר את ענייני האימפריה לשריו, ופרש כדי להקדיש את עצמו לשאיפה שבערה בו לשלמות רוחנית. הוא השיג זאת ועלה לשמים לאור יום, כשהוא רוכב על גבו של דרקון, לעיני כל נתיניו.
שילוב זה של בדיוני והיסטורי אופף את מה שאנחנו יודעים על הואנג-די. הוא היה קיסר, ממציא, אב מייסד ויישות שמיימית. בעוד שכמה מלומדים מודרניים טוענים שהוא אגדה שנרשמה בדפי היסטוריה כאילו שהיה אדם אמיתי, מלומדים סינים קדומים תיארו אותו כדמות היסטורית אמיתית שהפכה מאוחר יותר לאגדה.
אם כך, האם הוא היה האב הקדמון השמיימי של כל האנשים הסינים, שלחם באל הרוח ובאל הגשם בעזרת בתו, אלת הבצורת? או שאולי הוא היה שליט קדמון שהקים רשת דרכים בין הנסיכויות השונות, וכעת הוא טמון בקברו שבפרובינציית שאן-שי? או שאולי הוא באמת היה אחד מהמטפחים הטאואיסטים הראשונים שתועדו?
אולי הוא היה קצת מכל דבר. על-פי אחת האגדות הוא ציווה על השר שלו, לי-שואו, להמציא את המתמטיקה, ועל קאנג-ג'י לפתח את מערכת הסימניות הכתובות הקדומה ביותר של סין. אשתו הראשונה ליי-דזו גילתה את המשי ואת תהליך הייצור שלו, ואשתו הרביעית מוֹ-מוּ עזרה להמציא את המראה.
לחואנג-די היה חלק בהמצאתם של דברים שימושיים רבים, ביניהם לוח השנה והמצפן. קטע הריקוד של שן יון משנת 2006, "תופים מהדהדים" (Resounding Drums) מציג את האגדה המתארת כיצד הקיסר הצהוב המציא את התוף – לא רק ככלי נגינה אמנותי, אלא גם ככלי מלחמה. רעם תופי הקרב שלו רומם וחיזק את רוחם של חייליו, ופיזר את הכוחות היריבים לכל עבר. האגדה מספרת שגם חייליו שלו היו מזועזעים מכך, ולכן הוא המציא גם את כלי הפריטה "גו-צ'ין" כדי להרגיע את רוחם.
ומה לגבי המוסיקה והרפואה, שכה שזורות במסורת הסינית העתיקה? אולי אין זה מפתיע שבין יתר היצירות שלו, נזקפת לזכותו גם כתיבת "ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב" (黃帝內經 Huángdì Nèijīng), הנחשב לחיבור הרפואי העתיק בעולם.
לבסוף, יש הטוענים שחואנג-די עשוי להיות האב הקדמון של סינים רבים. לדברי ההיסטוריון הסיני הגדול סימה צ'יאן, לחואנג-די היו 25 בנים, מתוכם 14 קיבלו שמות משפחה משלהם, ייסדו את השבטים שאיכלסו באלפי השנים שחלפו מאז את מישורי הנהר הצהוב ועיצבו את אילנות היוחסין של מה שהתפתח בסופו של דבר לממלכה התיכונה.
