הרקדן הראשי צׇ'ד צ'ן (Chad Chen) הוא אחד האמנים הדינמיים ביותר של שן יון. צ'ן, הנודע בשאיפתו לשלמות ובמסירותו הייחודית, מביא לבמה אנרגיה עוצמתית אך גם מעודנת. מאז 2008 הוא שבה בקסמו את הצופים בקהל בתפקידים כמו הגנרל הנאמן יואה פיי והמשורר האלמותי לי באי.
שלוש פעמים הוא זכה בפרס הזהב בתחרות הבין-לאומית לריקוד סיני קלאסי של ערוץ הטלוויזיה "שושלת טאנג החדשה" (New Tang Dynasty). צ'ן, יליד טאיוואן, עבר לניו יורק כדי ללמוד ריקוד סיני קלאסי באקדמיית פיי טיאן לאמנויות ובמכללת פיי טיאן, שם גם השלים את לימודיו לתואר שני בכוריאוגרפיה.
בפרק זה של "זרקור על אמן", צ'ן מספר על מסעו האמנותי ועל מחשבותיו.
צ'ד צ'ן
"אני חושב שהמסר שאנחנו מנסים להביא לקהל מתעלה על כל דבר אחר, מפני שהפצת מסרים חיוביים היא תכליתה האמיתית של האמנות".
מהו הזיכרון הראשון שלך מריקוד?
לפני שהתחלתי לרקוד עסקתי בבית ספר באתלטיקה קלה, וזה עזר לי לשמור על הכושר. לכן, כשהתחלתי לרקוד, אחת ההבנות הראשונות שלי הייתה שההכשרה כרקדן בעצם אינטנסיבית פחות מההכשרה באתלטיקה.
באיזו עיר אתה הכי אוהב לבקר בסיור ההופעות ומדוע?
טוקיו. הכול שם נוח מאוד, בדיוק כמו בעיר הולדתי בטאיוואן, רק שבטוקיו לא חם כל כך.
מה אתה הכי אוהב בהופעות על הבמה?
כשאני מגלם על הבמה דמויות מסוימות, אני מרגיש מלא חיים, יותר מאשר בזמן שאני מחוץ לבמה כשאני פשוט עצמי.
לפעמים, כשאני בחדוות היצירה, אני מרגיש שאני מנתב סגנון ורגשות שאינם שייכים לי, לאני הנוכח שלי. אבל הם מתגלים בצורה כה "טבעית", כאילו שהם מגיעים מרובד עמוק יותר בפנים. זה מרגיש ממש מדהים. אולי זה כמו אנשים שמספרים שהם חווים דברים מחיים קודמים.
אלו שלושה דברים אתה תמיד לוקח אתך לסיור ההופעות? את הדמיון שלי, פרויקט ותוכנית. או מנקודת מבט מעשית יותר: חולצות טי, מכנסיים וגרביים.
מהו המאכל האהוב עליך?
סטייק קובה של גיסי, או העוף המטוגן שלו.
מה הדבר המעניין ביותר שמישהו אמר לך אחרי שראה את המופע?
פעם אחת עשיתי מאמצים רבים כדי לגלם תפקיד מסוים. אבל לאחר מכן, המנטור שלי אמר לי שהפרשנות שלי הייתה רחוקה למדי מהמקור. ההתנסות הזאת לימדה אותי לחשוב תמיד על המשחק שלי מנקודת המבט של הצופים. זה גם הזכיר לי לשמור על האישיות שלי תחת שליטה כשאני משחק, כדי לאפשר לדמות להוביל על הבמה.
מה לדעתך מבדיל את הריקוד הסיני הקלאסי מצורות ריקוד אחרות?
ריקוד הוא צורה של שפה. ובין צורות הריקוד השונות, הריקוד הסיני הקלאסי הוא אקספרסיבי במיוחד.
הריקוד הסיני הקלאסי פותח את הדמיון שלך לתרבות הסינית העתיקה. היו מקרים רבים שתנועה מסוימת, או משמעות מאחורי תנועה כלשהי ממש דיברו אליי ועוררו בי השראה. ככל שאתה מבין יותר את התנועות, אתה יכול להשתמש בהן טוב יותר כדי להביע את עצמך.
האם אי פעם היה לך פחד במה, או רגע מפחיד על הבמה?
היה לי פעם תפקיד שהכוריאוגרפיה שלו כללה 20 תנועות טכניות בקטע ריקוד אחד. בהתחלה זה היה די מפחיד, פיזית ונפשית כאחד, כך שבאמת היה עליי לאזור את האומץ ואת הנחישות כדי לצלוח את זה.
איך אתה מתמודד עם אתגרים פיזיים בריקוד?
בנג'מין פרנקלין אמר פעם: "בעולם הזה, שום דבר אינו ודאי מלבד המוות והמיסים". מה שאני אומר לעצמי זה: "כרקדן, שום דבר אינו ודאי מלבד כאב וזיעה".
כאב הוא היבט שגרתי בחייו של רקדן. באמצעות שמירה על נקודת מבט חיובית, אני מצליח להמשיך הלאה.
מי הדמות ההיסטורית החביבה עליך ומדוע?
אני ממש מעריץ את האנשים שמגשימים דברים גדולים אבל לא מחפשים תהילה או הכרה על מעשיהם, אלו שמנסים למחוק את שמותיהם מדפי ההיסטוריה. מפני שהם אלו עם הסיפורים האפיים ביותר.
על מה אתה חושב ממש לפני שהמסך עולה?
קטע הפתיחה שלנו מתרחש בשמיים וזה תמיד גורם לי לחשוב מהיכן הגעתי ומדוע אני חלק משן יון.
וכשהמסך עולה, אני מקווה שהסצנה השמיימית תוכל להצית מחדש משהו בלבבות של הצופים בקהל, להזכיר להם מהיכן הגיעו, את ביתם האמיתי ואת הקשר שלהם עם השמיימי.
ספר לנו סיפור אישי. כיצד הגעת למקום שבו אתה נמצא כיום?
פעם שברתי את החנית שלי לחצי, ממש לפני שהייתי צריך לעלות לבמה. זו הייתה חנית בהזמנה אישית ותמיד השתמשתי בה, כך שהכרתי אותה היטב - את האורך שלה ואת הדרך לאזן אותה. אבל באותו רגע הייתי צריך להתגבר על כל החרדות שלי ולהופיע עם חנית חליפית.
אני חושב שתקריות בלתי צפויות כאלו באמת בוחנות אותך כאמן על הבמה. במבט לאחור, אם זה היה קורה כשהייתי צעיר יותר, כנראה שהייתי מגיב בפאניקה ולא הייתי מטפל בזה כיאות. זה גרם לי להבין שלהבשיל כאמן פירושו לא רק להבשיל בריקוד, אלא גם כאדם.