יום אחד, בעודי מעלעלת במילון בשפה הסינית, מצאתי הגדרה למילה "פיסטוק" שאין לה שום קשר לאגוז עצמו. בסינית, אם מישהו מכנה אותך "פיסטוק", הכוונה היא שאתה טיפוס שמח ושתקן. השפה הסינית מלאה בניבים ססגוניים. מקורם בסיפורי עם פופולריים, במנהגים מקומיים, באירועים היסטוריים ובמקורות רבים נוספים. רבים מהם ניתן לקשר לביטויים בשפות אחרות, ומרתק לראות כיצד תרבויות שונות מביעות את אותם רעיונות בדרכים שונות.

לדוגמה, באנגלית נהוג לתאר אדם אהוב במיוחד כ"בבת עיני" (Apple of my eye), אך בסינית אומרים על אדם אהוב במיוחד "הפנינה שבידי" (Pearl of my palm). את מה שבמערב אנחנו מכנים "ארץ זבת חלב ודבש", הסינים מתארים כ"ארץ של דגים ואורז" (ואכן, המטבח המערבי בדרך כלל מתוק יותר מהמטבח הסיני!). אני משערת שזה אכן מוכיח כי "לכל לפת יש הגומחה שלה" – כלומר, לכל לשון יש המשמעויות שלה.

איך מודדים כישרון?

כעת חשבו: מי האדם המוכשר ביותר שעליו אתם יכולים לחשוב? אמן, שף, מתמטיקאי, אתלט מפורסם או אולי רקדן? ועד כמה אותו עילוי מוכשר כאשר מודדים אותו... בליטרים?

זמן לסיפור!

לצאו צאו, מדינאי מבריק מתקופת שלוש הממלכות (280-220 לספירה), היו שלושה בנים, כל אחד מהם מרשים בדרכו. שמו של הצעיר מביניהם היה צאו ג'י.

צאו ג'י תמיד היה הבן המועדף על אביו, למרות חסרונותיו הרבים. הוא היה שתיין כבד, חסר משמעת עצמית ופזיז מאוד. מעניין שיחד עם זאת הוא גם היה גאון ספרותי.

מצד שני, הבן הבכור, צאו פי היה תאב שלטון וכמעט שלא היה לו אכפת מאחיו. כיוון שהיה מודע לאפשרות שלא יירש את השלטון מאביו, הוא ניצל כל הזדמנות כדי לנשל את אחיו הצעיר מחסדי האב.

כשצאו צאו המדינאי הקשיש היה על ערש דווי, לאחר ששקל את האפשרויות בכובד ראש, הוא הוריש לבסוף את סמכויות השלטון לבנו הבכור. אך צאו פי, מתוך תחושות הקנאה וחוסר הביטחון, היה נחוש להיפטר מאחיו הצעיר לצמיתות. אך הוא לא יכול היה לעשות זאת ישירות, ולכן חשב על תחבולה.

לאחר שאביו נפטר, צאו ג'י, כאופייני לו, השתכר עד אובדן חושים והחמיץ את ההלוויה של אביו. צאו פי ניצל את ההזדמנות וגרר את אחיו לבית המשפט, שם שטח בפניו את תנאי עונשו: עליו לחבר שיר בתוך שבעה צעדים, או לשלם בחייו. הנושא? "אחווה". אה, ואסור להזכיר את המילה "אח" אפילו פעם אחת בשיר. קדימה!

צאו ג'י, אמן המטאפורות, דקלם במהרה את השורות הבאות:

השעועית להכנת מרק הורתחה

גבעול השעועית בער מתחת לקדירה

כל גרגרי השעועית קוננו יחד בקבוצה:

אתה הגבעול, הרי יודע שמאותו השורש באנו,

אז מדוע זה לענות ולכופף אותנו?

צאו פי, שהוכה ברגשות סנטימנטליים וביראת כבוד כאחד, שחרר את אחיו הצעיר מכל עונש.

"שיר שבעת הצעדים", תמציתי, עם זאת חזק, הפך ליצירתו המפורסמת ביותר של צאו ג'י. עם חלוף הזמן, צאו ג'י, שכתב מאמרים מרהיבים כבר בגיל עשר ומסוגל היה לדקלם 10,000 שורות שירה בגיל 20, הפך למשורר הייצוגי של תקופתו, בדיוק כמו אביו המדינאי והמצביא. לאורך כל השושלות ועד היום, כאלפיים שנה מאוחר יותר, שניהם זוכים להערצה כמאסטרים של אמנות.

מלומד אחד כתב מאוחר יותר כי אם היו 100 ליטרים של כישרון שחולקו בין בני האדם, 80 מהם השתייכו לצאו ג'י (אולי זו גרסה עתיקה של עיקרון הפארטו 80/20 שאומר ש-20 אחוז מהמאמצים מובילים ל-80 אחוז מהתוצאות). מכאן צמח הניב הסיני "שמונים ליטר של כישרון" (צאי גאו בא דואו – 才高八斗), שמשמעותו אדם בעל כישרון יוצא דופן.

ניבים של כישרון

הנה מספר ניבים סיניים נוספים המתייחסים לנושא של כישרון, מדורגים מהכישרון הרב ביותר ועד למועט ביותר:

"גנרלים וחיילים שמימיים" (天兵天將, טיאן בינג טיאן ג'יאנג): כוחות עליונים, בלתי מנוצחים.

"שלושה ראשים ושש זרועות" (三頭六臂, סאן טואו ליו בי): רב-תושייה, על-אנושי.

"נמר מתכופף, דרקון נחבא" (藏龍臥虎, צאנג לונג וו הו): כישרון חבוי.

"חצי בקבוק חומץ" (半瓶醋, באן פינג צו): אפוי למחצה, חובבני.

"אין טיפת דיו בתוכו" (胸無點墨, שיונג וו דיאן מו): לא משכיל, לא תרבותי.

"מאתיים וחמישים" (二百五, אר באי וו): נבער, טיפש.

סקרניים לשמוע עוד? סיפורים נוספים על ניבים יפורסמו בקרוב!

26. מאי 2016