"לבי משתוקק אל הים", נאנח המלח כשהוא מביט בגעגוע אל האופק, שם נראה שהשמים והים מתמזגים יחדיו... מה מושך כל כך בים? הסקרנות אל הלא נודע? הפיתוי שבאוצרות? חדוות הרפתקאות? ראו - קסמו של הים!

אולי נסחפתי קצת, אבל האם אתם לא חושבים שהחיים מרגשים הרבה יותר כשמעורב בהם גם קצת דמיון? עבורנו, החיים בסיור ההופעות הם שגרה אחת גדולה: לקום בבוקר, ללכת לתאטרון, שיעור ריקוד, לאכול, להתחמם, להופיע, לחזור למלון, לישון. שוב ושוב, במשך מספר חודשים. לכן לפעמים, אני אוהבת לעורר בעצמי השראה כשאני משנה את נקודת המבט שלי. בימים אלה, אני שקועה בהרהורים על החיים באוקיינוס הרחב.

האם ידעתם שהבמה בעצם דומה מאוד לספינה? הבחנתי בקשר הזה יום אחד כשישבתי באולם והסתכלתי על הבמה. הווילונות בשני צדי הבמה נראו כמו מפרשים קטנים, והווילון המרכזי נראה כמו המפרש הראשי. כשמנהל הבמה שלנו פסע בחגיגיות לרוחב הבמה כשידיו לופתות זו את זו מאחורי גבו, נזכרתי בקפטן של ספינה שסוקר את הסיפון.

סגל הספינה מכונה צוות, ולתיאטראות יש צוותי במה. למונחים מעולם השייט שמתארים את צדי הספינה קיימים מונחים מקבילים מהבמה: החרטום הוא כמו קדמת הבמה, הירכתיים הם החלק האחורי של הבמה, חלקה השמאלי של הספינה הוא צידה השמאלי של הבמה, ימין הספינה מקביל לימין הבמה.

כל מסעות השיט המוצלחים מתחילים ומסתיימים ברציף, וכך גם חוויית התיאטרון שלנו, שמתחילה ומסתיימת ברציף הטעינה [של המשאית שלנו].

לספינה יש מערכת חבלים התומכת במפרשים, וכך גם בתיאטראות יש את מערכת החבלים והצינורות. ה"קפטן" של הבמה יכול להרים את ראשו ולצעוק בתוך ההמולה שמסביבו: "לצאת לדרך, לשלוף במהירות את מס' 35!" ובחור שרירי שנמצא כ-20 מטר מעליו ימשוך את החבל, יפעיל משקל נגד ובמהרה יפתח מפרש חדש ויפהפה.

בתיאטרון, הרקדנים והמוסיקאים הם המלחים של כלי השיט רב העוצמה שלנו; בקצב קבוע שמכתיב החובל הראשון (המנצח), אנחנו עובדים יחד כדי שההפלגה שלנו תהיה חלקה.

בסרט הקוריאני "שודדי הים" יש שורה: "אותה ספינה, אותו גורל", שמסכמת את החברויות (במשחק מילים בשפה האנגלית: friendship - 'ספינת חברים') שאנחנו יוצרים במסע שלנו.

לעתים קרובות אנחנו נתקלים בתנאי מזג אוויר קיצוניים במסע שלנו. לפעמים השמש הבהירה חודרת לעיניים ונראה שקרניה מגיעות מכל הכיוונים בבת אחת (אורות הבמה). לפעמים אנחנו מפליגים לתוך סופות עננים (קרח יבש) או צוללים אל תוך החשיכה (כיבוי האורות).

יש שילוב של שלווה ושל ציפייה כשמסתכלים לעבר הים השקט והריק (אולם ההופעות) לפני שהמסע מתחיל. אך ברגע שעולה המפרש הראשי (המסך), מתחילה ההתרגשות. כשאנחנו מביטים אל עבר ים הפנים הנלהבות ומקשיבים לנהמת הגלים של מחיאות הכפיים אל מול גוף הספינה שלנו, הלבבות שלנו מרחפים גבוה מעל הים.

יש עוד הקבלה מעניינת אחרונה. בעבר, משלחות שיט תרו אחר נתיבים למקומות אקזוטיים כדי לכונן ערוצי סחר. את הימאים הובילה התקווה להרפתקאות, לעושר ולתהילה. אף על פי שמשלחות רבות כשלו, היו גם כמה תגליות בנות מזל. ההרפתקאות האלו הן שהובילו לחילופי תרבות היסטוריים.

בתקופת שושלת מינג, מגלה הארצות ג'נג הֵה הוביל צי ספינות מעורר הערצה שהפליג למקומות רבים בעולם, שלא היו מוכרים לסין באותם ימים. השפע שלקח עמו במסעותיו הציג את עושרה ואת יכולתה של הממלכה האמצעית (סין), וכך עורר את סקרנותן של ארצות זרות רבות בממלכה הסינית ובתרבותה.

התעניינות זו עדיין ניכרת גם היום כשמיליוני תיירים נוהרים לסין מדי שנה ופריטי אמנות סיניים בשווי מיליוני דולרים מאוכסנים במוזיאונים ברחבי העולם. אך למרבה הצער, מרבית התרבות הסינית המסורתית אבדה עם חלוף הזמן או שהושמדה על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית.

השליחות שלנו, במסענו, היא להחיות את התרבות הסינית המסורתית. תרבות זו, או כל תרבות אחרת לצורך העניין, היא הרבה יותר מאשר רק פריטים – מהותה יכולה להתגלות בעקרונותיהם המוסריים של הסיפורים שעברו לאורך השנים, ואת זה בדיוק אנו חולקים עם העולם כשאנחנו מפליגים על פני שבעת הימים.

19. מאי 2016