להקת אמנויות הבמה שן יון | בעיטת פתיחה - מדריך מקוצר לריקוד סיני קלאסי (עברית)

בעיטת פתיחה - מדריך מקוצר לריקוד סיני קלאסי

לפי התיאוריה הסינית של יין ויאנג, כוחות מנוגדים מאזנים זה את זה כדי ליצור הרמוניה. מבחינתנו למשל, הרקדנים, אנחנו זקוקים לא רק לרכות ולגמישות – אנחנו גם צריכים אנרגיה מתפרצת... בידיים וברגליים כאחד!

לבעוט אותו מעלה

רקדנים סינים קלאסיים חייבים להפעיל את הרגליים כדי להשיג גמישות, כוח ומיומנות מרביים. בעיטות (踢腿, טי טווי) משמשות הן כתנועות בפני עצמן והן כאימון בסיסי במגוון רחב של קפיצות מסובכות, סחרורים וטכניקות נוספות. אפשר לבעוט קדימה, לצדדים, לאחור או גם קדימה ומשם לצד כמו גם הצידה ומשם קדימה.

בתמונה זו רואים את הרקדנית הראשית, צ'לסי צאי, במהלך תחרות ריקוד, בביצוע בעיטת "רגל צד" (旁腿, פאנג טווי).

תנועה זו אולי נראית פשוטה, אך יש לה מספר דרישות:

כנקודת מוצא, יש לשמור על שתי הרגליים ישרות לחלוטין.
כף הרגל הבועטת תמיד ב"פוינט" (אלא אם כן הכוריאוגרף דורש אחרת).
אין להניח לזרועות, למרכז הגוף או לרגל התומכת להיות מושפעים מתנועת הבעיטה. לא להירתע, להתנועע או להתכופף.
דיוק, מהירות וגובה מרביים!

בעיטה לאחור

וריאציה נוספת של בעיטות נקראת "דאו טי" (倒踢), שבתרגום חופשי פירושו "רגל אחורה" או "בעיטה לאחור". כדי באמת ליצור תנופה נדרשת גמישות רבה וטווח תנועה רחב של מפרק הירך, של עמוד השדרה ובין הכתפיים והזרועות.

"דאו טי זי ג'ין גואן" (倒踢紫金冠) היא תנועה ספציפית של הנפת הרגל לאחור, אשר לביצועה נדרשת היכולת לבעוט לאחור ולהחזיק את כף הרגל מעל לראש.

אימון בבעיטה זו הוא תנאי הכרחי בביצוע קפיצות וטכניקות ריקוד סיניות קלאסיות רבות. הנפת רגל יפה לאחור חשובה במיוחד עבור הרקדניות, והיא בגדר תרגיל חובה, או מיומנות חובה, שכל רקדנית מתחילה חייבת לפתח.

ציפור קטנה לחשה לי...

כיצד בועטים קדימה תוך כדי תנועה לאחור? הנה טכניקת ריקוד סיני קלאסי העונה על חידה זו:

בסינית, הביטוי "צ'ואי יאן" (踹燕) פירושו "בעיטה בסנונית"; אך תנוח דעתכם, כשאנחנו מבצעים את הטכניקה הזו איננו פוגעים בשום בעל חיים.

סנוניות בדרך כלל עפות גבוה בשמים, כך שכף רגלה של הרקדנית חייבת להימתח גבוה כל כך עד שתוכל להגיע לציפור; וכדי שהציפורים לא ינקרו את פרצופה, הרקדנית חייבת להוריד את פלג גופה העליון בכיפוף קשתי עמוק לאחור.

בתמונה זו, הרקדנית אמילי פאן, שלא הצליחה למצוא סנונית, מבצעת במקום זאת "בעיטה בשחף אוסטרלי".

בביצוע בעיטה זו, שתי הרגליים חייבות להישאר ישרות לגמרי ועל אגן הירכיים להיות אופקי לחלוטין. אם מבצעים אותה היטב, זהו ביטוי הרמוני יפייפה של גמישות, שליטה ועוצמה מוחלטות. (אה, ו... הידעתם שמקורו של תרגיל ה"מאוזן" בהתעמלות הקרקע הוא למעשה בבעיטה זו של הריקוד הסיני הקלאסי?)

בין שיעורים, חזרות והופעות, רקדן שן יון טיפוסי מבצע מעל 500 בעיטות ביום, או כפי שנהוג לומר אצלנו הרקדנים – "בועטים 500 רגליים". יש שבועטים אפילו אלפי רגליים! כמה בעיטות אתם מתכננים לבצע היום?