לפי התיאוריה הסינית של יין ויאנג, כוחות מנוגדים מאזנים זה את זה כדי ליצור הרמוניה. מבחינתנו למשל, הרקדנים, אנחנו זקוקים לא רק לרכות ולגמישות – אנחנו גם צריכים אנרגיה מתפרצת... בידיים וברגליים כאחד!

לבעוט אותו מעלה

רקדנים סינים קלאסיים חייבים להפעיל את הרגליים כדי להשיג גמישות, כוח ומיומנות מרביים. בעיטות (踢腿, טי טווי) משמשות הן כתנועות בפני עצמן והן כאימון בסיסי במגוון רחב של קפיצות מסובכות, סחרורים וטכניקות נוספות. אפשר לבעוט קדימה, לצדדים, לאחור או גם קדימה ומשם לצד כמו גם הצידה ומשם קדימה.

בתמונה זו רואים את הרקדנית הראשית, צ'לסי צאי, במהלך תחרות ריקוד, בביצוע בעיטת "רגל צד" (旁腿, פאנג טווי).

תנועה זו אולי נראית פשוטה, אך יש לה מספר דרישות:

1. כנקודת מוצא, יש לשמור על שתי הרגליים ישרות לחלוטין.
2. כף הרגל הבועטת תמיד ב"פוינט" (אלא אם כן הכוריאוגרף דורש אחרת).
3. אין להניח לזרועות, למרכז הגוף או לרגל התומכת להיות מושפעים מתנועת הבעיטה. לא להירתע, להתנועע או להתכופף.
4. דיוק, מהירות וגובה מרביים!

 

בעיטה לאחור

וריאציה נוספת של בעיטות נקראת "דאו טי" (倒踢), שבתרגום חופשי פירושו "רגל אחורה" או "בעיטה לאחור". כדי באמת ליצור תנופה נדרשת גמישות רבה וטווח תנועה רחב של מפרק הירך, של עמוד השדרה ובין הכתפיים והזרועות.

"דאו טי זי ג'ין גואן" (倒踢紫金冠) היא תנועה ספציפית של הנפת הרגל לאחור, אשר לביצועה נדרשת היכולת לבעוט לאחור ולהחזיק את כף הרגל מעל לראש.

18. מאי 2016